כאבים בצוואר או כאבי גב הינם תופעה שכיחה המלווה במגוון רחב של תסמינים. התופעה עשויה להיגרם לרוב בעקבות בלט דיסק צווארי, פריצת דיסק או בקע דיסק.
 
הדיסק מהווה רקמה סחוסית הבנויה מרצועות טבעתיות ומשמשת כמעין רפידה בין החוליות של עמוד השדרה. במרכז הדיסק יישנו נוזל דמוי ג'לטין המשמש כבולם זעזועים. תפקידו של הדיסק הוא לבלום זעזועים, למנוע שחיקת חוליות ולשפר את גמישות תנועת חוליות המרכיבות את עמוד השדרה.
 
 
היות ועמוד השדרה הינו ציר השלד של פלג הגוף העליון, הוא נתון תחת עומסים רבים. תהליכי שחיקה וליקויים באורח החיים גורמים ללחצים על עמוד השדרה, כשהעומסים הללו מובילים להעלאת הלחץ שבתוך הדיסק, ושוחקים בהדרגה הטבעות ההיקפיות.
 
בקע דיסק הינו מצב שנוצר בעקבות קריעתן של מספר טבעות, בעוד בלט דיסק נגרם כשהלחץ על נוזל הדיסק מתעצם ומתהווה בליטה בהיקף הדיסק. השלב הבא בתהליך שחיקתו של הדיסק מכונה פריצת דיסק, והוא נובע מפריצתו של הנוזל שבתוך  דיסק החוצה.
 

בלט דיסק צווארי בעקבות רקע טראומטי או עומסים מצטברים

בלט דיסק צווארי מהווה תופעה המתרחשת בדיסקים הצוואריים, בעוד שפריצת דיסק באזור הגב התחתון מכונה סיאטיקה ומתאפיינת בכאבים בגב תחתון, כאבים המוקרנים אל אחת הגפיים ועלולים לגרום לחולשת שרירים ותחושת נימול ברגל המעורבת.
 
 
הגורם המרכזי לנזקים בדיסקים הוא, כאמור, עומסים מצטברים כמו ישיבה בלתי נכונה, הרמות התכופפויות חוזרות ונשנות וכדומה. בנסיבות הללו הנזקים מתפתחים במרוצת השנים באופן הדרגתי.
 
עם זאת, בקע דיסק, פריצת דיסק ואף בלט דיסק צווארי עלולים להתפתח על רקע טראומטי בעקבות עומס חד פעמי כגון תאונת דרכים, נפילה, פציעת ספורט או הרמת משקל חריג, יתכן מצב שבו נוצר נזק ראשוני בדיסק הבין חולייתי כתוצאה מנפילה או תאונה, ורק בחלוף חודשים או שנים ייפרץ הדיסק באופן מלא בעקבות כיפוף צוואר תמים.
 

אבחון וטיפול בבלט דיסק צווארי ירודה

תסמיניו של בלט דיסק צווארי כוללים כאבי גב וצוואר מקומיים, וכן לנוקשות ומגבלות תנועה. הכאבים עלולים להוביל לגירוי חוט השדרה הצווארי או לגירוי שורשי העצבים הצוואריים ולהקרין את הכאב אל הידיים. לעיתים עשויות להתרחש גם תחושת נימול וחולשת שרירים.
 
אבחון הכאב מורכב מבדיקת ההיסטוריה הרפואית של המטופל ואיסוף מידע הנוגע למיקום הכאב והתסמינים הנוספים. השלב הבא של האבחון כולל בדיקה פיזית שנועדה לבדוק את טווחי התנועה של המטופל, ובמידת הצורך נערכות גם בדיקות אורתופדיות, כירופרקטיות ונוירולוגיות במטרה לזהות את הרקמה שנפגעה ושיעור הפגיעה.
 
הטיפול המקובל כולל מתן תרופות משככות כאב, פיזיותרפיה, הפנייה לרפואה אלטרנטיבית ולעיתים אף זריקות פורמינליות. במצבים בהם יישנן תסמונות נוירולוגיות נהוג להפנות את המטופל לניתוח אנדוסקופי בגישה קדמית לעמוד השדרה הצווארי.