הסטטיסטיקות מלמדות שכל אחד מאיתנו עשוי לסבול במשך חייו מכאבי גב או כאבים בצוואר לכל הפחות פעם אחת ולעתים אף יותר. הכאבים עלולים לנבוע בעקבות בלט דיסק, בקע דיסק או פריצת דיסק, וכן בעקבות מגוון גורמים נוספים כגון קרע חלקי או מתיחה בשרירים וברצועות המחוברות אל חוליות עמוד השדרה, דלקת בעצב הסכיאטי (סכיאטיקה) וכדומה.

 מצב של בקע דיסק

מרבית כאבי הגב חולפים מאליהם תוך פרק זמן של מספר ימים עד מספר שבועות כשהטיפול המקובל כולל טיפול בתרופות משככות כאב ותרופות נוגדות דלקת. גורמי הסיכון לכאבי גב כוללים תנועות לקויות ומזיקות בעמוד השדרה כמו שימוש בטכניקות בלתי נכונות להרמת משאות כבדים, המובילות לקרעים מיקרוסקופיים במעטפת הדיסק החיצונית, יציבה לקויה, משקל גוף עודף, הרגלי אכילה לקויים המלווים בחוסר פעילות גופנית ועוד.

 

מה ההבדל בין בקע דיסק לפריצת דיסק?

ד"ר שלמה דוידוביץ, מומחה בנוירוכירורגיה ומנתח בכיר בביה"ח אסותא ובמרכז רפואי ע"ש רבין מסביר כי הדיסק נמצא בין החוליות לכל אורכו של עמוד השדרה ומורכב מטבעת קשיחה שעשויה מסיבי סחוס מרובים. בתוככי הטבעת יישנו הגרעין הרך שמרקמו כמו ג'ל חצי נוזלי והוא משמש כמעין בולם זעזועים.

 

במקרים שבהם נקרעים סיבי הטבעת חלקם מכונה התופעה "בלט דיסק", היות והקרע מאפשר לג'ל הגרעיני לבלוט מבעד לשכבות החיצוניות של מעטפת הדיסק המוחלשת. בלט דיסק דיפוזי מתאר מצב שבו הג'ל הגרעיני בולט על פני שטח נרחב, כשהחריגה מגבולות הדיסק עשויה לעתים להגיע עד לממדים של 50% מהיקף הדיסק.

 

בקע דיסק נגרם כשמרבית מסיבי הטבעת נקרעים, ובמידה והקרע של סיבי הטבעת הינו מוחלט וכתוצאה מכך יישנה דליפה של החומר הג'לי החוצה נקראת התופעה פריצת דיסק.

 

פריצת דיסק מותנית- התסמינים ודרכי הטיפול

ד"ר שלמה דוידוביץ מוסיף ומסביר כי הכאבים הנגרמים מבלט דיסק, בקע דיסק או פריצת דיסק נובעים בדרך כלל מהלחץ שמפעיל הג'ל הגרעיני על שורש עצב, כשהגירוי יוצר דלקת מקומית, וככל שהלחץ המופעל על שורש העצב גבוה יותר כך גם עולה עוצמת הכאב והפגיעה התפקודית.

 

ד"ר דוידוביץ מציין כי התסמינים משתנים בהתאם למיקום הפריצה כאשר פריצת דיסק מותנית עשויה להוביל לכאבים בגב התחתון, כאבים המוקרנים אל אחת הרגליים או לשתיהן, בהתאם למיקום הדיסק אשר נפרץ. הכאבים הללו עלולים להתגבר ולהחמיר בעת שיעול, תנועה, מאמץ וכדומה. התסמינים הנלווים עשויים לכלול גם חולשה ברגל, תחושת נימול, קושי בהרמת כף הרגל ועד למצבים של פגיעה בתפקוד המעיים ושלפוחית השתן.

 

סוג הטיפול נקבע על פי אופי הפגיעה ועוצמת הכאב ועשוי לכלול תרופות משככות כאב, תרופות נוגדות דלקת, פיזיותרפיה, הזרקה אפידורלית וכדומה, ובנסיבות בהן קיימת פגיעה עצבית או שהטיפול השמרני אינו נותן מענה הולם נשקלת האופציה הניתוחית.