תסמינים ראשוניים לפריצת דיסק
בדרך כלל המטופל הסובל מכאבים או הפרעה נוירולוגית (רדימות-תחושת נימול, אובדן תחושה או חולשה בגפה) פונה לרופא משפחה ומשם מופנה לאורטופד, נוירוכירורג או נוירולוג. האורטופד או הנוירולוג יכולים, אחרי בדיקה, להפנות לבדיקת CT או MRI.
אבחון פריצת דיסק
בדיקת ה- MRI עדיפה בהרבה בנושא אבחון בעיות בעמוד השדרה, אך עקב זמינות, אורך הבדיקה (כ- 15 עד 30 דקות לבדיקת MRI לעומת פחות מ- 5 דקות לבדיקת CT) ומחיר הבדיקה (אלפי שקלים לבדיקת MRI לעומת מאות בודדות ל- CT) תהליך קבלת האשור ל MRI מורכב יותר ובדרך כלל המלצות מרופא מנתח מתקבלות יותר בחיוב.
אם המטופל לא עבר ניתוח בגבו לפני כן, בדיקת ה MRI מתבצעת ללא הזרקת חומר ניגוד לווריד, במקרים של בדיקות אחרי ניתוח יש צורך בהזרקת חומר ניגוד על מנת "לצבוע" את איזור הצלקת לאחר הניתוח ולהבדילה מרקמות אחרות כמו דיסק פרוץ וכו'.
בדיקות משלימות נוספות הם EMG, אשר בודקת את מוליכות העצבים ואבחנה עקיפה לנזק נוירולוגי. הבדיקה הזו קיימת כבר שנים רבות ותפקידה (למעט תיעוד) לצורך החלטה על ניתוח או לא, לא תמיד ברור מכיוון שבהרבה מקרים הניתוח מנסה למנוע נזק נוירולוגי מצטבר.
בדיקה נוספת אשר יעילותה לצורך ההחלטה על ניתוח נתונה בספק היא מיפוי עצמות. השינויים המודגמים במיפוי (דרך הזרקת חומר רדיואקטיבי לווריד) יכולים להעיד על גילם של שברים בחוליות או בעצמות בכלל וכן קליטה מוגברת במקרה של דלקות כרוניות או גידולים.
לאחר קבלת אבחנה של
פריצת דיסק או היצרות בתעלת השדרה, מופנה המטופל למנתח עמוד שדרה (אורטופד או נוירוכירורג במומחיותו) על מנת לקבוע את הצורך בניתוח.
לעתים הצורך בניתוח דחוף, מתעורר כבר אצל רופא המשפחה והוא יכול להפנות ישירות לרופא מנתח או למיון.